<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קע"ז</h1>
<h2>דף פא.</h2>
מה שאמרו רבותינו ז"ל סקבא דשתא רגלא שמעתי מפי בקי כי סקבא ענין קלקול. ופירש הענין קלקול כל השנה הרגל. כלומר בימי הרגל עשוי לקלקל מעשיו יותר מכל שאר השנה לפי שדרך העולם להתענג בימי הרגל במאכלים ובמשתאות ובמיני מלבושים שהם ימים מחודשים והתאוות מתחדשות ומתעוררות בהם ובני אדם קרובים לבא לידי קלקול מעשים ולידי מכשול עונות. ומטעם זה נהגו יחידי הדורות ואנשי מעשה להתענות אחר כל רגל ורגל משלשה רגלים שלש תעניות שני וחמישי ושני כי שמא בשמחת הרגל נתלכלכו בחטא או הם או אנשי ביתם וצריכים לבקש רחמים לכפר בעדם ובעד ביתם. וזה באמת מנהג יפה הוא וראוי לנהוג בו. ואני ראיתי לומר כי סקבא הוא ענין עלילה מלשון התרגום שמתרגמין עלילות דברים תסקופי מילין. לאסתקפא עלנא. ואם זה בבית וזה בפ"א אין בכך כלום כי עם שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד בכמה מקומות בגמרא ובלשון הכתוב. והרב ר' משה בר נחמן ז"ל מביא מהם הרבה בפי' התורה שלו כענין נשפת ברוחך [פ' בשלח] שהוא כמו נשבת. על גפי מרומי קרת [משלי ט'] כמו על גבי בגפו יהא [פ' משפטים] כמו בגבו. ורכוש להם יבזר [דניאל י"א] בזר עמים [תהילים ס"ח] לשון פזור עבשו פרודות ענין עפוש [יואל א']. ולרבותי ז"ל הבקר לעניים הבקר כמו הפקר [פאה פ"ו מ"א]. וכן בשמות יחליפו אותם שובך ושופך [שמואל ב' י'] ואומרים בן פקועה במקום בן בקועה מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי. והרבה נמצאים בענין זה. וכן ראוי לומר בלשון סקבא שהוא כמו סקפא והוא ענין עלילה וירצה לומר סקבא דשתא רגלא. עלילה של כל השנה הרגל כלומר האדם עלול וקרוב להמשך אחר תאוות לבו בימי הרגל יותר מכל שאר ימות השנה ונכון הדבר.
